לפני כחודשיים כתבתי את המאמר "הכצעקתה-...עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת"כתגובה למאמרה של יפעת ירדאי_ביטול נוהל גדרה.." בפורום קהילת יוצא אתיופיה.יפעת במאמרה סוקרת את המאבק של העובדים הזרים והאמפקט הסיוע האזרחי בדמות בכירים במדינה על מאבק זה.במאמרי אני שואלת היכן כל אותם האזרחים ומכובדיהם במאבקם של בני קהילתי, "ביתא ישראל", על קשיי קליטתנו לאורך כל השנים.
לאחרונה קהילתי נתקלה בקשיים במסגרת החינוך בה עריית פ"ת ממאנת להתייחס לילדנו כשווים לילדי הצברים מהקהילות האחרות.קהילתי שבחרה לממש את זכותה הדמוקרטית יצאה אל הרחובות להפגין. זו היא לא ההפגנה היחידה אשר ביצעה קהילתנו בכדי למחוא כנגד היחס הגזעני ופגיעה בזכויות האזרח, להם זכינו מרגע הגענו לארץ הקודש.
אפשר היה לחשוב שלצד מאבקינו יצטרפו כל אגודות האזרח וזכויות האדם כפי שהם מתיימרים לקרוא לעצמם. שהרי יש כאן פגיעה אזרחית ממדרגה ראשונה, שאינה יכולה לעבור לסדר היום. אני שואלת היכן כל אותם יפי נפש- המתיימרים לקרוא לעצמם אגודות אזרח? היכן אותם אומנים/ידוענים/שרים/ח"כים שעמדו לצד העובדים הזרים רק לפני חודשים מס' בפרשיית ביטול נוהל חדרה-גדרה? האם כשלו רגליכם בדרך לפ"ת?האם לא מצאתם אותה על המפה?הרי היא קרובה למיין סטרים הישראלי-ת"א , מרחק של 20ד' נסיעה!
התשובה לכך נמצאת עמוק בפנים אצל כל אזרח במדינה הזו. זהו פרצופו האמיתי של האזרח הישראלי.
אני רוצה שתבינו- שהגזענות מגיעה מאזרחי המדינה יותר משהיא מובנת מבחינה מוסדית. היא אף יותר קשה, כי היא מצליחה להשפיע על המוסדות- מפני שאותם אזרחים לימים מגיעים כעובדים למשרדי ממשלה, שלוחותיה ולרשויות הערים, המשפעים על המדיניות כלפי אזרח המדינה מהמוצא האתיופי.
הסיבה שהאזרחים ,'הנ'צים', 'צ'עדו'(לבנים) לא הצטרפו למאבק הוא סוג של מחאה הפוכה. מה שהם לא אומרים הוא:שמחר הם יוציאו את הילדים שלהם מבית הספר האינטגרלי בו לומד הילד שלך, מחר הם יברחו מהשכונה בה שכרת/קנית דירה, מחר ירד מחיר הדירה שקנית אתמול, ועימה יצנחו כל הדירות מסביב.
אני חושבת שמייחסים לנו כח אדיר כקהילה יש לנו יכולת להשפיע על הסקטור בשוק שאינו נחלש אף פעם והוא הנדל"ן. הנדל"ן בארץ שמושפע מכוחו של הדולר- ניצל אפילו מצניחת הבורסה, כי הישראלי תימרן וברח לשקל(כולם התחילו לדבר בשקלים, הן בהשכרה והן במחירת נדל"ן).כך ניצל הנדל"ן מצניחה כלכלית(למעט אפריקה-ישראל שהתמידו בדולר והיורו-וצנחו). אותו ישראלי שהצליח לתמרן את הדולר לא מצליח לתמרן את נושא 'האתיופי בסביבה שלך'(הנדל"ן),הוא פשוט עושה אחורה פנה.
כקהילה שמיוחסת לה כ"כ הרבה כח בהשפעה על הסקטור הכי חזק בשוק, אנחנו לא מצלחים לשלוח את ילדינו לגנים ולבית הספר-שהם בגדר חוק חינוך חובה.
אולי אנחנו פשוט צרכים לדלג על הלימודים הפורמלים הישר לאונ' שם יש הפלייה מתקנת( בידיעה שבין כה וכה לא נצליח בבגרויות ואולי גם לא נסיים 12 שנות לימוד) ,כשפנינו מועדות ללימודי מנהל עסקים וכלכלה.אפשר גם לתחום החינוך ורווחה - כי לעולם תהיה קהילתינו נתמכת בסקטורים אלו. כשמאידך הסקטור של החינוך הא-פורמלי(אונבירסיטאות ומכללות)- מצליח להניב פירות כלכליים מהמפגש עמנו.
בשנים האחרונות מצלחים הגו'ינט והסוכנות להגיע להסכמים עם עסקים (דן, חברות הייטק, הוט בנקים ועוד). לאחר תגמול יפה העסקים מקבלים את בני הקהילה דורשי העבודה- עסק משתלם, נכון?
מחר נצטרך לשלם לשכננו על שכנותו, מוחרתיים על חברותו של בנו עם בננו. מה המחיר של השתלבותינו פה בארץ?
האם לעולם יסחטו כספים בגין השתלבותינו פה בארץ או שנתעורר כקהילה ונלחם בתופעה הזו?
אני חושבת שהיום זה זמן טוב להלחם על זכויותינו ולהשמיע את קולנו לאוזניו של האזרח הישראלי לא פחות מלאוזניים המוסדיות, שכן האזרח הישראלי הוא שרואה אותי במעמד נמוך משל העובד הזר: מסודן, אריתריה, ניגריה וכל מדינות אפריקה והמדינות האחרות שהוא נלחם למענם ואף הקים ארגונים בשמם(מסיל"ה ואחרים).
האזרח הוא זה שבורח מהדירה כשאני מגיעה לשכונה, וחוטף את בנו בסערה מבית הספר או הגן של בני.
אותו אזרח/שר/ח"כ/אומן שנלחם לזכויות העובדים הזרים, אותו אזרח שנלחם למען הפלסטינאים וערביי ישראל, ומקים למענם אגודות לשמירת זכויות האדם ואזרח. מה עם האזרח אשר ממלא את חובותיו האזרחיות? אנחנו לא אזרחים במדינה הזו?או לפחות בני אדם,השווים להלחם למען זכויותיהם?אפילו אובמה לא הצליח לשנות את פני הגזענות בקרב האזרחים. עד מתי נתפלל שמישהו יבוא להושיענו-במקום להלחם בעצמו?
לאחרונה קהילתי נתקלה בקשיים במסגרת החינוך בה עריית פ"ת ממאנת להתייחס לילדנו כשווים לילדי הצברים מהקהילות האחרות.קהילתי שבחרה לממש את זכותה הדמוקרטית יצאה אל הרחובות להפגין. זו היא לא ההפגנה היחידה אשר ביצעה קהילתנו בכדי למחוא כנגד היחס הגזעני ופגיעה בזכויות האזרח, להם זכינו מרגע הגענו לארץ הקודש.
אפשר היה לחשוב שלצד מאבקינו יצטרפו כל אגודות האזרח וזכויות האדם כפי שהם מתיימרים לקרוא לעצמם. שהרי יש כאן פגיעה אזרחית ממדרגה ראשונה, שאינה יכולה לעבור לסדר היום. אני שואלת היכן כל אותם יפי נפש- המתיימרים לקרוא לעצמם אגודות אזרח? היכן אותם אומנים/ידוענים/שרים/ח"כים שעמדו לצד העובדים הזרים רק לפני חודשים מס' בפרשיית ביטול נוהל חדרה-גדרה? האם כשלו רגליכם בדרך לפ"ת?האם לא מצאתם אותה על המפה?הרי היא קרובה למיין סטרים הישראלי-ת"א , מרחק של 20ד' נסיעה!
התשובה לכך נמצאת עמוק בפנים אצל כל אזרח במדינה הזו. זהו פרצופו האמיתי של האזרח הישראלי.
אני רוצה שתבינו- שהגזענות מגיעה מאזרחי המדינה יותר משהיא מובנת מבחינה מוסדית. היא אף יותר קשה, כי היא מצליחה להשפיע על המוסדות- מפני שאותם אזרחים לימים מגיעים כעובדים למשרדי ממשלה, שלוחותיה ולרשויות הערים, המשפעים על המדיניות כלפי אזרח המדינה מהמוצא האתיופי.
הסיבה שהאזרחים ,'הנ'צים', 'צ'עדו'(לבנים) לא הצטרפו למאבק הוא סוג של מחאה הפוכה. מה שהם לא אומרים הוא:שמחר הם יוציאו את הילדים שלהם מבית הספר האינטגרלי בו לומד הילד שלך, מחר הם יברחו מהשכונה בה שכרת/קנית דירה, מחר ירד מחיר הדירה שקנית אתמול, ועימה יצנחו כל הדירות מסביב.
אני חושבת שמייחסים לנו כח אדיר כקהילה יש לנו יכולת להשפיע על הסקטור בשוק שאינו נחלש אף פעם והוא הנדל"ן. הנדל"ן בארץ שמושפע מכוחו של הדולר- ניצל אפילו מצניחת הבורסה, כי הישראלי תימרן וברח לשקל(כולם התחילו לדבר בשקלים, הן בהשכרה והן במחירת נדל"ן).כך ניצל הנדל"ן מצניחה כלכלית(למעט אפריקה-ישראל שהתמידו בדולר והיורו-וצנחו). אותו ישראלי שהצליח לתמרן את הדולר לא מצליח לתמרן את נושא 'האתיופי בסביבה שלך'(הנדל"ן),הוא פשוט עושה אחורה פנה.
כקהילה שמיוחסת לה כ"כ הרבה כח בהשפעה על הסקטור הכי חזק בשוק, אנחנו לא מצלחים לשלוח את ילדינו לגנים ולבית הספר-שהם בגדר חוק חינוך חובה.
אולי אנחנו פשוט צרכים לדלג על הלימודים הפורמלים הישר לאונ' שם יש הפלייה מתקנת( בידיעה שבין כה וכה לא נצליח בבגרויות ואולי גם לא נסיים 12 שנות לימוד) ,כשפנינו מועדות ללימודי מנהל עסקים וכלכלה.אפשר גם לתחום החינוך ורווחה - כי לעולם תהיה קהילתינו נתמכת בסקטורים אלו. כשמאידך הסקטור של החינוך הא-פורמלי(אונבירסיטאות ומכללות)- מצליח להניב פירות כלכליים מהמפגש עמנו.
בשנים האחרונות מצלחים הגו'ינט והסוכנות להגיע להסכמים עם עסקים (דן, חברות הייטק, הוט בנקים ועוד). לאחר תגמול יפה העסקים מקבלים את בני הקהילה דורשי העבודה- עסק משתלם, נכון?
מחר נצטרך לשלם לשכננו על שכנותו, מוחרתיים על חברותו של בנו עם בננו. מה המחיר של השתלבותינו פה בארץ?
האם לעולם יסחטו כספים בגין השתלבותינו פה בארץ או שנתעורר כקהילה ונלחם בתופעה הזו?
אני חושבת שהיום זה זמן טוב להלחם על זכויותינו ולהשמיע את קולנו לאוזניו של האזרח הישראלי לא פחות מלאוזניים המוסדיות, שכן האזרח הישראלי הוא שרואה אותי במעמד נמוך משל העובד הזר: מסודן, אריתריה, ניגריה וכל מדינות אפריקה והמדינות האחרות שהוא נלחם למענם ואף הקים ארגונים בשמם(מסיל"ה ואחרים).
האזרח הוא זה שבורח מהדירה כשאני מגיעה לשכונה, וחוטף את בנו בסערה מבית הספר או הגן של בני.
אותו אזרח/שר/ח"כ/אומן שנלחם לזכויות העובדים הזרים, אותו אזרח שנלחם למען הפלסטינאים וערביי ישראל, ומקים למענם אגודות לשמירת זכויות האדם ואזרח. מה עם האזרח אשר ממלא את חובותיו האזרחיות? אנחנו לא אזרחים במדינה הזו?או לפחות בני אדם,השווים להלחם למען זכויותיהם?אפילו אובמה לא הצליח לשנות את פני הגזענות בקרב האזרחים. עד מתי נתפלל שמישהו יבוא להושיענו-במקום להלחם בעצמו?
"אם אין אני לי, מי לי? "
udalit44
udalit44